מבדידות לקשר


מבדידות לקשר 

בשנים האחרונות הפנייה לטיפולים רגשיים עולה כתוצר ישיר לאחוזי הדכאון העולים בקרב ילדים ונוער ודאגה רבה של הורים.

ממחקר חסר תקדים שנעשה בארה״ב בקרב 500,000 בני נוער עלו באופן משמעותי אחוזי  הדיכאון וניסיונות אובדניים.

מה קרה בשנים האחרונות שהשפיע על רמת הדיכאון המדאיגה?

ככל שהילדים  מכונסים בחדרם עם מכשיר הטלפון הפרטי או המחשב האישי, הם מתנתקים מהסביבה ויוצרים קשרים וירטואליים ברשתות החברתיות. החסכים שמצטברים בעקבות קשרים וירטואליים משפיעים על תחושת הבדידות ואף מעצימים אותם. זו תופעה מדאיגה גם לגבי ההשלכות העתידיות ויצירת קשרים בעתיד.

מה שמטריד הוא מה אותו נער או נערה עושים עם כל התחושות והרגשות כשהם לבד? את מי הם משתפים אם בכלל.

משפחות שמגדלות חיות מחמד מעידות על זמן בו מתרחש קשר, מבט  ומגע. רגשות שאט אט נכחדים.

בן נוער שלוקח את כלבו לטיול יוצא מהחדר החוצה, לעיתים מתפנה גם לשוחח עם העוברים ושבים או שנפגש עם בעלי כלבים נוספים ונוצרת אינטראקציה.

יצירת הקשר עם הכלב מגרה ומפתה את הילד להיות קשוב לצרכי הכלב, המבט, הרמת היד לבקשת תשומת לב או בקשה למשחק מגרה את הילד להיענות לקשר הבלתי מילולי. בנוסף, באופן לא מודע, בזמן ליטוף או משחק משתחרר הורמון הדפמין שגורם לסיפוק והנאה.

חיית המחמד ובעיקר כלבים מבקשים קשר לא ע״י שום אמצעי מקשר אלא באופן פשוט דרך קשר עין ומגע.... כמו פעם!!

המגע הכרחי להתפתחות תקינה גם לגבי עתידם של הילדים עם בני ובנות זוגם, עם ילדיהם ונכדיהם.

במשפחות שיש כלב אהוב נוצרת אינטראקציה בין האחים. הם משוחחים, משחקים יחד עם כלבם,  ומה שחשוב עוזבים את המכשירים לטובת הגירוי המשותף.

כמה זה חשוב שבעידן הבדידות נוצרת אינטראקציה וזאת באמצעות חיית המחמד!!!

כבו את מכשרי הבדידות, עודדו את ילדיכם למפגשים עם האחים הצפונים בחדרם וכמובן מפגשים אמיתיים עם בני גילם.

בעולם עצוב של התכנסות כשהבדידות מתעצמת  אני ממליצה לגדל חיית מחמד, אקווריום דגים, תוכי, אוגר, חתול...ובמיוחד כלב.

הוא זקוק לקשר

הוא זקוק למרחב

הוא זקוק ליחס

הוא זקוק למשחק

התבוננו בהם, צאו  איתו לגינה הקרובה, לחוף הים, לטיול בהרים ולהליכה בריאה.  הם זקוקים לקשר ממש כמונו!!! 

אסנת לוי סוקולובר

פסיכותרפיסטית, מטפלת בעזרת בע״ח